שיני בינה: מתי צריך לעקור אותן ?

1. מה הן בעצם שיני בינה ?

שיני הבינה, הנקראות רפואית "טוחנות שלישיות", הן השיניים האחרונות שבוקעות בקשת הדנטלית. בדרך כלל הן מופיעות בגיל 17–25, אך טווח זה משתנה מאוד בין אדם לאדם.

בדרך כלל לאדם יכולים להיות:

• 4 שיני בינה (2 בלסת העליונה, 2 בלסת התחתונה),

• פחות מ־4,

• או בכלל לא (א־גנזיה – הופכת לנפוצה יותר בשנים האחרונות).

  
  

מבחינה אבולוציונית, לשיניים הללו הייתה חשיבות בתקופות בהן המזון היה קשה ודורש שטח לעיסה רחב יותר. כיום, עם שינויי התזונה ומבנה הלסת, לעיתים אין מספיק מקום לבקיעה תקינה.

2. למה שיני בינה גורמות לכל כך הרבה בעיות ?

ברוב המקרים אין לשיני הבינה מקום מתאים להתמקם. הן עשויות להתפתח במנחים פתולוגיים כגון:

• שן כלואה (כלואה לחלוטין בתוך העצם),

• שן חצי־כלואה (בקיעה חלקית),

• שן נטויה קדימה/אחורה/שוכבת,

• שן במגע עם שורש הטוחנת השנייה.

  
  

מצבים אלו גורמים ל־

• הצטברות שאריות מזון,

• התרבות חיידקים,

• דלקת כרונית בחניכיים,

• זיהומים חוזרים.

• 
  

בטווח הארוך זה עשוי להשפיע על השיניים הסמוכות, העצם והחניכיים.

3. תסמינים אפשריים של בעיות בשיני הבינה

יש שיני בינה שאינן גורמות לתסמינים כלל, ואחרות עלולות לגרום לכאב משמעותי.

תסמינים שכיחים:

• כאב בחלק האחורי של הלסת,

• חניכיים רגישות/אדומות/נפוחות,

• קושי בפתיחת הפה,

• כאב המקרין לאוזן/רקה/גרון,

• ריח פה לא נעים מתמשך,

• טעם מתכתי או מריר.

  
  

התסמינים עשויים להופיע בגלים – שיפור זמני אינו מעיד על פתרון הבעיה.

4. פריקורונריטיס – סיבוך נפוץ של שן חצי־כלואה

פריקורונריטיס היא דלקת של החניכיים סביב שן בינה שלא בקעה במלואה. נוצר "כיס" חניכיים מעל השן, המשמש מצע מצוין לחיידקים.

סימנים אופייניים:

• כאב חד ומקומי,

• נפיחות,

• קושי בלעיסה,

• לעיתים חום ומצב כללי ירוד.

  
  

ללא טיפול, עלולה להתפתח:

• מורסה,

• זיהום מפושט,

• סיבוכים מערכתיים.

  
  

5. סיכונים לטווח ארוך ללא מעקב

גם ללא כאב, עשויות להתפתח בעיות עתידיות:

• עששת בשן הבינה,

• עששת בטוחנת השנייה (לעיתים קשה לגישה טיפולית),

• ספיגת שורש של השן הסמוכה,

• זיהומים בעצם,

• ציסטות סביב שן כלואה,

• שינוי בסגר.

  
  

לכן לרוב מומלץ לבצע צילום הערכה בבגרות.

6. האם צריך לעקור את כל שיני הבינה ?

לא. עקירה אינה אוטומטית.

שן בינה יכולה להישאר במקומה אם היא:

• בקו תקין,

• בקועה לחלוטין,

• מתפקדת,

• ניתנת לניקוי בקלות,

• ואינה מזיקה לשיניים סמוכות.

  
  

עקירה מומלצת כאשר:

• השן כלואה או נטויה,

• יש זיהומים חוזרים,

• מופיע כאב כרוני,

• קיימת עששת שלא ניתן לטפל בה,

• טיפול אורתודונטי עלול להיפגע,

• קיים סיכון עתידי לזיהום.

  
  

ההחלטה מבוססת על בדיקה קלינית + הדמיה רדיולוגית.

7. עקירה מניעתית – למה מציעים אותה לעיתים ?

אצל מתבגרים וצעירים ניתן לשקול עקירה מניעתית.

יתרונות בגיל צעיר:

• עצם גמישה יותר,

• החלמה מהירה יותר,

• סיכון עצבי נמוך יותר,

• תקופת החלמה קלה יחסית.

  
  

הגישה נפוצה כאשר השיניים כלואות וצפוי סיכון עתידי.

8. כיצד מתבצעת עקירת שן בינה ?

א. בדיקה מקדימה

• בדיקה קלינית,

• צילום פנורמי,

• לעיתים CT/צילום תלת־ממדי.

  
  

ב. סוג ההתערבות

• עקירה פשוטה לשן בקועה,

• עקירה כירורגית לשן כלואה.

  
  

ג. הרדמה

• הרדמה מקומית ברוב המקרים,

• לעיתים סדציה/הרדמה כללית בהתאם למצב.

  
  

9. תקופת ההחלמה – למה לצפות ?

לאחר העקירה שכיח לראות:

• כאב בינוני,

• נפיחות,

• שטפי דם,

• הגבלה בפתיחת הפה.

  
  

הקפדה על הנחיות לאחר טיפול חיונית למניעת סיבוכים.

10. סיבוכים אפשריים (נדירים אך חשובים להכיר)

• אלבאוליטיס (כאב מאוחר),

• זיהום לאחר העקירה,

• פגיעה עצבית זמנית (שפה/לשון),

• החלמה מושהית.

  
  

מעקב רפואי מפחית משמעותית סיכון זה.

11. מתי לפנות בדחיפות לרופא ?

במקרה של:

• כאב חזק ומתמשך,

• נפיחות גדולה,

• חום,

• קושי לפתוח את הפה,

• הפרשה מוגלתית.

  
  

סיכום

שיני הבינה דורשות מעקב גם בהיעדר כאב. אבחנה מותאמת אישית מאפשרת לקבוע האם עדיף לשמר או לעקור אותן – כדי למנוע סיבוכים עתידיים.

להערכה מקצועית ולטיפול מותאם אישית מומלץ לפנות לרופא שיניים מוסמך.

olam kal מאפשר לאתר אנשי מקצוע בישראל ולקבוע תור בקלות.